תיאור
בת 20, בניו יורק- עומדת לנסוע ובפעם הראשונה בחיי לחלל שבת. פחד עמוק מכה בי- פחד שאלוהים ישלח ברק מהשמיים ויעניש אותי.
הנה אני הקטנה מולו, מתגרה בו ובכעסו…
גדלתי בבית דתי ובנעוריי, כשרציתי ללכת לאודישן לתוכנית טלוויזיה של זמרים, ההורים שלי סירבו בתוקף, כמובן.
זו היתה הנקודה שחשבתי לראשונה שהחלומות שלי הם בלתי אפשריים.
עם זאת, המשכתי להרגיש שיש לי משהו לתת. שיש לי נקודת מבט על העולם שאחרים ירצו לחלוק.
והמשכתי להשתוקק לחלוק את נקודת המבט הזו.
שרתי בלהקת הנוער של העיר שלי, פתח תקווה, ובמופע בעיר ראתה אותי מורה מבית הספר, מופיעה עם מכנסיים…
עמדתי מול ועדה שהיתה אמורה להחליט אם אני עומדת לעוף מבית הספר.
רב ושתי מורות עם כיסוי ראש, עמדו לקבוע את גורלי.
אם אעוף מבית הספר, אפרד מכל החברות שלי ומכל מה שאני רגילה אליו. ומה יהיה עם המשך הבגרויות? ממש חששתי לעתידי.
הרגשתי עצובה ממה שאני עומדת לאבד. זהו, נגמרו האפשרויות.
ופתאום היתה לי הברקה.
אמרתי להם: ״הקדוש ברוך הוא נתן לי כישרון. אני מאמינה שהוא מצפה שאשתמש בו לעשות טוב לאנשים אחרים.״
אז הם החליטו לא להעיף אותי.
ואלוהים החליט לא להעניש אותי בנשיקה הראשונה שלי וגם באלו שאחריה וגם לא הכה אותי בברק כשהתחלתי לנסוע בשבת.
הבנתי שאני אחראית לגורלי. הבנתי שאי אפשר למנוע מאומן להיות אומן, ממש כפי שאי אפשר למנוע מאדם לנשום, לרקוד, להאמין.
הבנתי שגן העדן הפרטי שלי מורכב מלרדוף אחרי החלומות שלי ולהאמין בעצמי, גם אם אף אחד אחר לא מאמין או מסכים איתי.
והנה Miss Heaven בגן עדן לפי האינטרפרטציה שלי. גן עדן שהוא פרי יצירת דמיונה. גן עדן שמלא צלילי גיטרה. גן העדן של האלוהים הפנימי שנמצא בכל אחד מאיתנו.
