תיאור
״לקבלת המפקדת הכיתה תעבור להקשב. הקשב!״
בת 18 וחצי, מול חבורה של בני 18- ממש ממש מתאמצת להיות קשוחה.
אחד מגיע מבית של אבא אלכוהוליסט שמכה את אמא שלו. הוא ממש דואג לה כשהוא בבסיס.
השני ממש מתאמץ לא ללכת מכות כל יום עם מישהו אחר מהכיתה.
השלישי צייר כל כך מוכשר, שהיה עסוק בלעזור להורים שלו להתפרנס, כי בכל חודש הם בקושי מצליחים לאסוף את שכר הדירה, ואבא שלו מפוטר שוב ושוב.
ואני, ילדה טובה מבית דתי, בהלם תרבות. מסיימת קורס מש״קיות הוראה ומוצבת במחווה אלון כמפקדת לטירונים מאוכלוסיות מיוחדות.
פתאום כל הבעיות שלי שנראו לי עצומות, מתגמדות והופכות לגרגר חול.
היו לי בעיות עם ההורים, רצון לחזור בשאלה, ספקות על החבר. אבל כשישבתי מול אחד החיילים שלי ושמעתי את מה שמטריד אותו, הכל נכנס לפרופורציה.
בהתחלה איזה חייל או שניים ניסו להתחיל איתי. בכל זאת הייתי נערה בת 18, עם שיער בהיר ועיניים כחולות… והם היו בגילי והגיעו מעולם אחר, כמעט מפלנטה אחרת.
מיד הורדתי מהערך של עצמי. מה אני כבר מבינה?? אני עדיין ילדה. חסרת ביטחון. לא באמת מבינה בצבא. אולי כדאי שאוותר ואעבור תפקיד?!
אבל כל כך רציתי שהם יקחו אותי ברצינות.
רציתי להיות המפקדת הכי טובה שיש.
רציתי להיות מקצוענית.
הבנתי שאם אני אצחקק כמו בת אל, שפיקדה יחד איתי על הכיתה, הם לא יראו אותי כסמכות ולא יסמכו עלי.
אז מאותה נקודה, איכשהו הצלחתי להיות ממש קשוחה. כשז׳אקי מאשקלון אמר לי במסדר: ״לקבלת המפקדת הבלונדינית עם העיניים הכחולות, המחלקה תעבור להקשב! הק-שב!!״ לקחתי אותו והרצתי אותו בבסיס. שעה אחר שעה אחר שעה.
כעבור כמה שעות, כשחזר לחדר מזיע ומתנשף, שמעתי אותו אומר לחברים שלו: ״אל תתעסקו עם המפקדת טל. היא קרעה אותי״.
ואכן- הם לא התעסקו איתי יותר. הייתי כל כך גאה בעצמי…
ואכן, הם סמכו עלי. הם סיפרו לי הכל.
הלכתי וקיצצתי את השיער שלי. בשלב כלשהו אחד החיילים שלי אמר: ״אוף, לא ראינו בנות כבר שבועיים…״ ואז הסתכל עלי, קלט את דבריו ואמר: ״טוב, המפקדת, את לא נחשבת״! באותו רגע הבנתי שהשגתי את המטרה שלי- להיות המפקדת הכי טובה שאוכל. כך הם ראו אותי.
באותה התקופה גיליתי לראשונה כמה אני טובה בלעזור לאחרים. גיליתי כמה זה עושה לי טוב לסייע, איך אני שוכחת ממה שמטריד אותי כשאני תורמת. כמה זה מעלה את הערך שלי, את האושר שלי, את העניין שלי בחיים.
המטרה שלי לא היתה להיות יפה. לא רציתי למשוך את תשומת הלב אל המראה החיצוני שלי. רציתי לבנות איכויות של אישיות וערך לסביבה.
בעידן של היום, אני רואה בנות שמצטלמות לטיק טוק, מסתובבות בלבוש חשוף וחולמות להיות ״דוגמניות מפורסמות״. זה לאו דווקא רע, כמו שבעיניי זה הדגש הלא נכון.
כי מה יותר יפה מבחורה יפה שלא מתעמקת בזה או מודעת לזה, שיש לה ערכים ועקרונות שהיא דבקה בהם ונלחמת עבורם, שהיא נבונה וטובת לב? תקראו לי עתיקה, נאיבית ומיושנת, אבל בעיניי אין יופי גדול מזה.
