תיאור
אחרי שנפרדתי ממנו הרגשתי כמו האדם הכי מרושע בעולם כולו.
איך יכולתי אחרי חמש שנים וחצי יחד להיפרד ממנו ככה בטלפון? כמה חסר רגשות אפשר להיות??
אבל זה מה שאפיין את הקשר שלי איתו. אהבתי אותו אבל גם הרגשתי שהוא לא נכון לי. התגעגעתי אליו אבל ידעתי שעדיף לי בלעדיו. כל הזמן ההתנגשויות הללו.
ואז, כשהוא נסע אחרי השירות הצבאי שלו ביחידה מובחרת לטיול בחו״ל, ואני לא יכולתי להצטרף אליו כי הייתי חתומה על חוזה בלהקה, זו היתה ההזדמנות שלי. כשהוא היה קרוב אלי- לא הייתי מסוגלת לחתוך את זה. ידעתי שזה הזמן לבלוע את התרופה המרה במהירות. בשביל שנינו.
שנים ליוותה אותי תשומת הלב על מה שעשיתי. כל כך הרבה אשמה. ואובדן. קל מאד להיות ״חכם בדיעבד״.
היום אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון- כי מיד אחר כך התחילה אהבת חיי שלא היתה מגיעה אם לא הייתי משחררת. גם הוא המשיך הלאה, מצא את שלו והקים משפחה. האושר והשלמות שלי היום ממה שיש לי ושבניתי בעשר אצבעות… אין לו תחליף.
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת עכשיו
אם הייתי יודעת אז את מה שלמדתי עם השנים
אם הייתי יודעת אז לאהוב כמו שאני יודעת עכשיו
אז הייתי חוסכת לי אינספור רגעים כואבים
אם הייתי יודעת לתת את כל כולי
לא הייתי מפסידה כל כך הרבה אותי
אם הייתי יודעת לפתוח כל מה שהרגשתי
לא היית נלחם בטחנות הרוח שבי
אם הייתי יודעת אז לא לחסוך בהגשמת חלומות
אם הייתי יודעת אז שתמיד עדיף לראות
אם הייתי יודעת אז לא לשפוט אלא לפתוח את הלב
אם הייתי יודעת אז לפעמים לסרב
אם הייתי יודעת לתת את כל כולי
לא הייתי מפסידה כל כך הרבה אותי
אם הייתי יודעת לפתוח כל מה שהרגשתי
לא היית נלחם בטחנות הרוח שבי
יש דברים שלומדים רק כשחווים אותם וכואבים אותם
יש דברים שמבינים רק כשנשרפים ונכווים
נראה שמכל מה שרקמתי בחיים שלי
נהייתי אני מי שאני- מאז לעכשיו
אם הייתי יודעת אז להסתכל מנקודת מבט שונה
אם הייתי יודעת אז, לא הייתי פוגעת בך
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום
אז הייתי כבר מבינה- לחרטה אין מקום.
